Tag Archives: נס במילאנו

הבטלנים – כמיהה לא ממומשת

הבטלנים

 לאחר הכישלון הביקורתי והקופתי של שני סרטיו הראשונים פליני חשב על סיפור פיות מודרני- "לה סטראדה", ובתחילת 1952 הוא עורך חיפוש אחר אתרי צילום. אבל המפיקים הפוטנציאליים חששו להשקיע בסרט בעל יסודות פנטסטיים לאחר כשלון "נס במילאנו"       (1950) של ויטוריו דה סיקה. לאחר מספר הצעות נוספות שאותן דחה, פליני פונה אל התסריטאי אניו פלאיאנו  עם הרעיון ל"הבטלנים" (1953).

אלברטו סורדי ב"הבטלנים"

זוהי יצירת מפתח בקריירה של פליני. הסרט שזכה באריה הכסף בפסטיבל ונציה, היה הצלחתו המסחרית והביקורתית הראשונה של פליני, והוא זכה לבסוף בהכרה שהיה ראוי לה. "הבטלנים" הוא ראשון הסרטים  האישיים של פליני, יש בו יסודות אוטוביוגרפים והוא מוקם בעיירת הולדתו, רימיני. למרות שברור שפליני מתייחס לעירו, שם המקום אינו נזכר בסרט. הסרט צולם בפירנצה, ויטרבו, רומא, פיומנצ'ינו וחוף הים של אוסטיה. עובדה מעניינת היא שלמרות שרימיני מזוהה עם סרטי פליני, הוא לא צילם מעולם בעירו. עשרים שנים לאחר "הבטלנים" הוא שיחזר את רימיני באולפני צ'ינה-צ'יטה ברומא לצורך סרטו האוטוביוגרפי "אמרקורד".

הסרט מתרחש בעיר קטנה על שפת הים האדריאטי בשנת 1953. הגיבורים הם חמישההולכי בטל, ה- Vitelloni שבשמו המקורי של הסרט, "עגלים" בעגת האזור. אלברטו (אלברטו סורדי) הוא הליצן בחבורה שחי עם אמו ונתמך בידי אחותו. לאופולדו האינטלקטואל חולם להתפרסם כמחזאי (לאופולדו טרייסטה, שהיה מחזאי בעצמו). ריקרדו (ריקרדו פליני, אחיו של הבמאי) שניחן בקול אופראי (הדמות היחידה שלא זוכה לפיתוח בסרט). פאוסטו (אלדו פאבריצי) הדמות המרכזית בקבוצה, רודף שמלות כפייתי. מורלדו (פרנקו אינטרלגי, מי שהתחיל את הקריירה הקולנועית שלו כשגילם את הנער היתום פסקואלה ב"מצחצחי הנעליים" של דה סיקה ומופיע עדיין בסרטים איטלקיים של שנות האלפיים) הוא הצעיר מבין כולם ומעין אלטר אגו של פליני . מדובר בגברים בני המעמד הבינוני בעיר פרובינציאלית בסביבות שנת השלושים לחייהם שלא התמסדו, מחוסרי עבודה, נטולי מחויבויות, נרקיסיסטים שנותרו ילדים בנפשם הנוהגים לבלות בבתי קפה, במשחקי ביליארד ובמעשי קונדס. יש לשער שפליני הכיר את טיפוסים דומים בעירו אם כי הוא עצמו מעולם לא היה חלק מחבורה שכזו, הוא עזב את רימיני ב- 1939 כשהיה בן תשע עשרה בלבד. הסרט כמו סרטים אחרים של פליני הוא בעל מבנה אפיזודי. פאוסטו נאלץ לשאת את סנדרה (אלאונורה רופו), אחותו של מורלדו, לאחר שהכניס אותה להריון. בניסיון למסד את פאוסטו מוצאים לו משרה כזבן בחנות לתשמישי קדושה נוצריים. הוא מפוטר לאחר שמנסה לפתות את אשת מעבידו (השחקנית הצ'כית, לידה בארובה) פאוסטו שמחליט לנקום במעבידו גונב ממנו בעזרתו של מורלדו פסל של מלאך. לאופולדו פוגש בשחקן מזדקן (אקילה מאיירוני) המגיע לעיירה עם מופע בורלסקה. הוא מנסה לעניין את השחקן במחזה פרי עטו, אך נס על נפשו כשמסתבר לו שלשחקן ההומוסקסואל יש כוונות אחרות כלפיו.

 

למרות שמדובר בסרט המוגדר כקומדיה פליני גודש את סרטי ברגעי התפכחות שבהם האשליות מתנפצות. פאוסטו שמנסה לעזוב את העיירה לאחר גילוי הריונה של סנדרה, ומאוחר יותר בוגד בה, מודע שבסופה של הדרך יבלה כנראה את שארית חייו לצד רעייתו. אלברטו לאחר ליל שיכרות במהלך קרנבל מגלה בבוקר שלמחרת שאחותו עוזבת את הבית עם מאהבה הנשוי והוא נידון להישאר עם אמו. לאופולדו לאחר המפגש עם השחקן מכיר כנראה בעובדה שהוא לא יצליח לעולם כמחזאי. תמציתם של רגעי העצבות והמלנכוליה  היא באותה סצנה שמסמלת את הסרט כולו,  שבה החברים ניצבים על הרציף לנוכח גלי הים החורפי ומביטים במבט חלומי אל האופק.

היחיד שמגשים את חלום היציאה מהעיירה הוא מורלדו. באפילוג הוא עוזב את העיירה ונפרד מנער התחנה גואידו (גואידו מרטופי) המסמל את האנטי-תזה לחבורת הבטלנים (הוא בעל משרה קבועה). הרכבת עוזבת את התחנה והמצלמה מלווה בסדרת תנועות פנורמיות את יתר בני החבורה הישנים עדיין במיטותיהם. הצילום המסיים אינו של מורלדו אלא דווקא גואידו האופטימי המהלך על גבי פסי הרכבת אל האופק, צילום המזכיר סיומות סרטים של צ'פלין.

ב-1954 כתב פליני עם טוליו פינלי את התסריט "מורלדו בעיר" המשך ל"בטלנים", שתיאר את חייו של מורלדו ברומא. הסרט לא יצא אל הפועל אבל אלמנטים מהתסריט נכנסו אחר כך לסרטים כמו "לה דולצ'ה ויטה" ו"רומא". 

"הבטלנים" הוא סרט אישי חשוב בתהליך ההתפתחות של הקולנוע של פליני. מוצאים כאן נושאים ומוטיבים אליהם ישוב בוריאציות במהלך שנות יצירתו- חיי נישואים ובגידות, העיר הפרובינציאלית לעומת העיר הגדולה, רחובות ריקים לעת לילה, חוף הים, בית הקולנוע והתיאטרון העממי. אין בסרט את הגרוטסקה שכה בולטת בסרטים מאוחרים יותר או קטעי חלום וסוריאליזם האופייניים לפליני, אבל יש רמזים ראשוניים, כמו בסצנה שבה שוטה הכפר מוציא את פסל המלאך הגנוב ממחבואו, מלטף אותו ומתבונן בו בהערצה.

 מתוך הספר "פדריקו פליני" – הסדרה הקולנועית בעריכת נסים דיין