Tag Archives: רוברט רדפורד

מייקל ריצ'י: אמריקה רצה מהר

 בשלב מסוים נידמה היה שמייקל ריצ'י עשוי להיות אחד היוצרים האמריקאים החשובים של שנות השבעים. סרטיו הביאו עמם גישה רעננה ועם זאת גם ביקורתית לדרך החיים האמריקאית. הוא השתמש בנימה ריאליסטית ובטכניקות כמו דוקומנטריות, ועם זאת המשיך בדרכם של יוצרים קלאסיים בקולנוע האמריקאי. מבקרים שמו לב לנושא התחרותי שעובר כחוט השני בסרטיו של ריצ'י: סיפורו של מחליק אולימפי "במורדות הניצחון", יריבות בין ארגוני פשע ב"החלק הארי", מרוץ בחירות לסנט ב"המועמד", תחרות יופי של נערות ב"חייך", מעלליה של קבוצת בייסבול של ילדים ב"מקום ראשון בליגה" או תחרויות פוטבול אמריקאי בצד יריבותם של שני שחקני פוטבול על ליבה של אישה אחת ב"גם הקשוחים אוהבים". האם ריצ'י בחר במודע בנושא התחרות כביטוי לחברה האמריקאית, או שזו הייתה מקריות פשוטה כפי שהוא טורח להדגיש בראיונות עמו? (הוא נטש את הנושא בשלושת סרטיו האחרונים). דיוויד תומסון במילון הקולנוע שלו מדגיש את העובדה של המקריות וטוען שהתחרותיות מהווה כיסוי לאי רצון לנקוט עמדה ברורה. הוא טוען גם שסרטיו של ריצ'י חסרים מגע אישי ומתבססים על הכריזמה של כוכביו. לעומתו דיאן ג'ייקובס במאמרה על ריצ'י ( Film Comment, oct.-nov. 1977 ) מגדירה אותו כאחד המבריקים והיותר פרובוקטיביים שבין הכישרונות הצעירים של הוליווד החדשה, והוא ללא ספק אחד הסימפטיים שבהם. בדרכו הצנועה, רחוק מאור הזרקורים, הוא יצר סרטים בעלי מגע אישי, המאחדים בין הוליווד הישנה לזו של ימינו.

מייקל ריצ'י ורוברט רדפורד בצילומי "המועמד"

מזלו של ריצ'י לא שפר בישראל. שניים מסרטיו לא הוצגו כאן מעולם, בניהם הסרט "חייך" שבעיני רבין נחשב לסרטו הטוב ביותר. סרטיו גם זכו אצלנו לשמות מטופשים ביותר, "דובי החדשות הרעות" זכה כאן לשם "מקום ראשון בליגה" ואילו "נוקשה למחצה" נקרא במקומותינו "גם הקשוחים אוהבים".

סרט הביכורים של ריצ'י ב"מורדות הניצחון" (1970, במקור "הגולש במורד" Downhill Racer) הוא סרט מלודרמטי, המתאר את דמותו של גולש סקי אולימפי אמריקאי צעיר, דיוויד צ'אפלט (רוברט רדפורד). הוא מסור למקצועו ומבקש להוכיח את כישרונו הספורטיבי בכל מחיר, גם על חשבון יחסיו עם הסובבים אותו. הסרט אינו שם דגש על הדיאלוגים (חלק גדול מהסצנות נכתבו בלילה האחרון לפני הצילומים). בדומה לסרטיו הבאים של ריצ'י הסרט צולם במקומות התרחשות אותנטיים: מסלולי גלישה בשוויץ, אוסטריה וצרפת. עובדה זו מעניקה לסרט את איכויותיו הכמו-תיעודיות. כבר בסרטו הראשון ריצ'י הוכיח את עצמו כבמאי מוכשר של סצנות פעולה. סצנות הגלישה, למשל, צולמו באמצעות מצלמה שחוברה למותניו של גולש מקצועי שעקב אחר רוברט רדפורד. סצנה קצרה בין צ'אפלט לאביו, שמה דגש על הנושא שיעסיק את ריצ'י בעתיד: "אני אהיה מפורסם" אומר הספורטאי "אהיה אלוף". "העולם מלא בכאלה" עונה לו אביו.

סרטו השני של ריצ'י "החלק הארי" (1972, Prime Cut) היה בעבורו סרט של "לחם וחמאה". פרויקט שנטל על עצמו לצרכי פרנסה, ועם זאת הצליח להחדיר לסרט הביטים אישיים. הסרט עוסק ביריבות ברוטאלית בין כוחות יריבים בעולם הפשע העירוני של שיקאגו לבין זה הכפרי. יריבות בין רוצח שכיר, ניק דוולין (לי מארווין) לבין הגנגסטר מרי אן (ג'ין הקמן), שעסקי בשר משמשים לו מסווה למסחר בנערות ובסמים. קיצוצים ועריכה שלא על דעת הבמאי תרמו לבלבול ולחוסר הבהירות של הסרט, אך למרות הכל בולטת הנימה האירונית האופיינית לריצ'י. שלא כבסרט הראשון אין כאן סצנות נוסח "סינמה וריטה" מול סצנות מבוימות. אבל יש כאן מחקר של מסורת הז'אנר וגם פארודיה על הגישה הקלאסית לסוגה. ב"חלק הארי" בשר ונשים הם מצרכים שווי ערך ושניהם זוכים לתמריצים מלאכותיים. הראשון בצורת מזון מיוחד והשני בצורת סמים. אחת הסצנות החזקות בסרט היא מחווה לסצנה המפורסמת מתוך "מזימות בינלאומיות" של היצ'קוק: לי מארווין וסיסי ספייסק נמלטים על נפשם בתוך שדה חיטה.

"המועמד (1972, The Candidate) הוא סרט יומרני יותר משני קודמיו. יסודותיו הסגנוניים ונושאיו היו לבהירים יותר. זוהי ספורה של מערכת בחירות של דיוויד מק'קיי (רוברט רדפורד), מועמד מקליפורניה לסנט. הוא צעיר, נמרץ, יפה תואר, עורך דין ליבראל, עם עבר רדיקאלי משהו. בנו של מושל לשעבר (מלווין דאגלאס). הסרט מביא הבט אירוני עוקצי על הפוליטיקה האמריקאית. את מערכת הבחירות של מק'קיי מנהלים לוקאס (פיטר בויל), עסקן פוליטי מקצועי, וקליין (אלן גארפילד) הפרסומאי. השנים מוכרים את המועמד בדומה למצרך המיועד להמונים, אבקת כביסה או דאודורנט. רעיונותיו, דעותיו או מחשבתיו של המועמד נותרים אי שם ברקע. הסרט לועג לסטריאוטיפים של פוליטיקאים אמריקאים. הדמויות בסרט מבוססות על אישים אמיתיים. אבל ריצ'י אינו הופך את הסרט לבדיחה. "כשיש לי ברירה בין לספר בדיחה, או לספר את האמת, אני בוחר באמת" אומר ריצ'י. אותה אמת מגולמת בדבריו האחרונים של מק'קיי לאחר נצחונו: "מה עלינו לעשות כעת?".

"חייך" (1975, Smile) כאמור, לא הוצג בארץ. רבים רואים בו את סרטו החשוב והבולט של ריצ'י. מוצאים בו את היבטו החריף ביותר על דרך החיים האמריקאית, ואם זאת גם את מבטו האוהד והאוהב ביותר. הסרט מתאר בחיבה ובהומור אץ תהליך בחירת נסיכת יופי של בנות נעורים בעיר סנטה רוזה בקליפורניה. הסרט גדוש בהערות והארות אודות החברה הפרובינציאלית (ושוב פעם עולה היצ'קוק בזיכרון, באותה עיר, סנטה רוזה, התרחשה עלילת סרטו "צל של ספק", 1943).

העיר הקטנה, העיירה, היא מקום ההתרחשות של "מקום ראשון בליגה" (1976, The Bad News Bears) העוסק ביחסים בין מאמן אלכוהוליסט (וולטר מתאו) לבין ילדים בקבוצת בייסבול, הגועה ביותר בליגת הילדים. זוהי קומדיה משעשעת שהפכה ללהיט קופתי בארה"ב ומחוצה לה. הלהיט הגדול ביותר של ריצ'י עד היום. הסרט זכה לשני המשכים (אחד בהפקתו של ריצ'י).

הספורט הוא אחד הנושאים המטפלים ב"גם הקשוחים אוהבים" (1977, Semi-Tough). למרות ששניים מהגיבורים הם שחקני פןטבול אמריקאי, הרי שהמשחק אינו עומד במרכז העלילה. ריצ'י מגדיר את סרטו כשלוב בין "סיפור פילדלפיה" ו"ז'יל וז'ים". הסרט דן ביחסים בין שלושה גיבורים. שני גברים ואשה הגרים יחד ואוהבים זה את זו לחילופין (ברט ריינולדס, כריס כריסטופרסון וג'יל קלייבורג). לצד סרט כמו "אני אוהב את גרושתי" של פול מזורסקי, זוהי אחת הקומדיות הרומנטיות היותר משעשעות ונוגעות ללב שנוצרו בשנות השבעים. ריצ'י   מנצל את סרטו כדי להעביר ביקורת על ארגונים הנלחמים על נפשותיהם של הבורגנים האמריקנים.

גם "רומן כמעט מושלם" (1979, An Almost Perfect Affair) שלא הוצג בארץ, הוא קומדיה רומנטית. זהו סיפור אהבה בין רעייתו (מוניקה ויטי) של מפיק סרטים נוסח דינו דה לורנטיס (ראף ואלונה) לבין קולנוען אמריקאי צעיר (קיית קאראדיין). העלילה מתרחשת על רקע פסטיבל קאן, וכוללת חומר תיעודי שצולם ב-1978. בין המצולמים דונה בארט, אדי ויליאמס, פארה פוסט, סרג'ו לאונה, מרקו פררי, פול מזורסקי וברוק שילדס. הסרט סווג כקומדיה נעימה המזכירה את המגע של פרסטון סטרג'ס. ריצ'י ניצל את ההזדמנות להציג את אחורי הקלעים של עולם הסרטים בקריצה שובבה.

סרטו של ריצ'י "טרוף מופלא" (1980, Divine Madness) הוא סרט דוקומנטרי המתעד את המופע של בט מידלר ללא כל התחמקויות או זוויות מצלמה יוצאות דופן. הסרט מביא מבט מקרוב של הדמות הבימתית הסוערת של מיס מ' האלוהית, כנראה שריצ'י שינן היטב את שיעוריו בראשית דרכו כאשר שיתף פעולה בסרטים התיעודיים של האחים הדוקומטריסטים אלברט ודיוויד מייזלס.

פורסם בכתב העת "סינמטק", גיליון 10 , נובמבר 1982